החברה החילונית מקבלת ופתוחה הרבה יותר. אחוז הגירושין בחברה החילונית הוא גבוה יותר מהסיבה שבחברה החילונית אין מעצורים מלפרק את המסגרת ובמידה והנישואים לא עובדים והזוג לא מצליח לגשר על הפערים, לפעמים אף לא חושבים יותר מדי ומתגרשים, ואילו בחברה הדתית דברים עצורים יותר ושקולים יותר בגל התייחסות החברה לנושא והזוג חושב הרבה פעמים על ההשלכות שעלולות לבוא כתוצאה מהגירושין. המושג “קדושת המשפחה” הינו ערך עליון ביהדות, והשמירה עליו היא מצווה. במשך שנים רבות סבלו אנשים גרושים מסטיגמה שלילית בחברה הדתית – הם חוו בדידות ואף נידוי חברתי. היו גרושים שאף חוו נידוי מצד משפחתם. היחס השלילי של הקהילה הדתית כלפי הגרושים גרם לרבים להימנע מנקיטת צעד זה.
כיום בחברה הדתית המודרנית ישנה יותר פתיחות לדברים מאשר החברה החרדית הכפופה לחוקים נוקשים ואינה מקבלת כלל את כל נושא פירוק התא המשפחתי.
בעצם החל משנות ה- 70 גירושין מתקבלים אם הזוג אינו מסתדר וצצות ביניהם מחלוקות רבות ולא ניתן לפשר ביניהם. העידן המודרני כמו גם הליברליות תרמה רבות לכך שישנה עלייה באחוז המתגרשים ומעמדה של המשפחה המסורתית נדחק החוצה כמו גם הערכים המסורתיים והערכים לשלמות המשפחה. למרות כל זאת אחוז הגירושין בישראל נמוך מאחוז הגירושין בעולם מאחר ובישראל עדיין מוצאים בהקמת משפחה ערך חשוב שיש לשמרו והשפעת הדת היהודית ניכרת על החוגים הדתיים המסורתיים כמו גם על החוגים החילוניים שמתחתנים לפי ההלכה היהודית.
מי שקובע בנושא גירושים דתיים הינו בית הדין הרבני שלו יש את הסמכות לדון בגירושין.
ביתי הדין הרבניים מתנהגים לפי חוקי המדינה אך מפרשים אותם על פי הלכה היהודית (דין תורה). כשזוג מגיע לבית הדין הרבני ומבקש להתגרש בין הדין הרבני חייב לבדוק האם לפי המשפט העברי אפשר לחייב את בני הזוג בגירושין או אי אפשר לחייבם. עילות לגירושין מקורם הוא בדין העברי הפוסק לפי הלכות החכמים. ישנם חוקים מאוד ברורים הקובעים אם לאישה יש זכות להתגרש ולקבל את כתובתה או שלגבר יש זכות להתגרש מבלי לתת לאישה את כתובתה.
במדינת ישראל הגירושים נעשים לפי הדת היהודית ולפי ההלכה ומי שנותן את הגושפנקא הסופית לגירושין כלומר, את שטר הגט, מה שמאפשר לגבר או לאישה לפתוח פרק חדש בחייהם, זה בית הדין הרבני בלבד.
כיום גרושים דתיים אינו עוד תופעה נדירה אלא תופעה שהולכת ומתגברת בגלל העידן המודרני והחשיפה לדברים העלולים להשפיע. בין הסיבות לכך היא העובדה שהחברה הדתית היא חלק מן החברה הכללית. הרוח הכללית לפיה גירושין הם כבר לא אסון, אלא צעד לגיטימי לגבי זוגות שאינם מסתדרים זה עם זו, מחלחלת בהדרגה גם לחברה הדתית, ומאפשרת לזוגות רבים יותר להעיז ולעשות את הצעד.
על זה יש להוסיף פן מאוד חשוב והוא התלות הכלכלית הולכת ופוחת של הנשים הדתיות בבעליהם. היום נשים דתיות רבות הן אקדמאיות ובעלות מקצועות רווחיים, ואינן תלויות עוד בבן הזוג לפרנסתן.
ישנם גם תופעות יחודיות למגזר הדתי או יותר נכון נפוץ שם יותר והם – הסתרת דברים לפני החתונה; התחושה שהרבנים והמחנכים ‘רימו אותי’ ולא סיפרו לי על הקשיים בנישואים.
