אבהות – המידע הראשוני
ההלכה היהודית קובעת כי אבהות נקבעת על פי הקשר הביולוגי שבין האב לילד, ולא לפי חוקיות הקשר שבין האב לאם. מקור תפיסה זו הוא בפסוק טו בספר דברים כא:
“כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו לו בנים האהובה והשנואה וגו'”. כלל הלכתי הוא, ללא חולק, שבנו מן השנואה – בנו לכל דבר ועניין.
זכות יסוד כבוד האדם כוללת את רצונו של הקטין כילוד אנוש לדעת מוצאו, כדי לשמור על זכויותיו הקנייניות, המשפחתיות והאנושיות….”
מול זכות היסוד של האב שלא להיפגע בגופו בגין בדיקת רקמות.
כאמור כשבבית המשפט לענייני משפחה מתקבל תביעת אבהות, הוא ורק הוא זה שמוסמך להורות על ביצוע בדיקת רקמות לשם קביעת אבהות, כשהעיקרון שמנחה אותו הינו טובת הילד.
לקביעת האבהות יש משמעות כלכלית ורגשית משמעותי מאוד עבור הגבר. האבהות בא לידי ביטוי במספר מחויבויות עיקריות והן: מזונות ילדים, משמורת, הסדרי ראייה.
כמו כן עבור מעמד הילד יש משמעות נוספת ומאוד חשובה והינה במקרים בהם האישה יהודיה נשואה כדת משה וישראל לבעל יהודי, האבא הוא גבר אחר במקרה כזה יוגדר הילד בתור “ממזר”. לכן במקרים מעין אלו קיימת חזקה לפיה “רוב הבעילות אחר הבעל”, דהיינו רואים את הבעל כאביו של הקטין, בשל החשש למימזור הקטין, נוכח החומרה הנובעת בהלכה היהודית מהכרזתו של צאצא כממזר.
במצבים בהם אב מסרב לעבור בדיקת רקמות במסגרת תביעת אבהות לשם הוכחת אבהות, סירובו, ישמש לו לרועץ. שכן, סירובו זה יוכל לשמש כראייה נגדו.