בית משפט לענייני משפחה קבע כי לא ניתן לתבוע אישה בגין חובות עסקיים של בעלה

ט"ז תמוז תש"ע, 28 יוני 2010

 

עורכי דין גירושין של משרדנו מדווחים כי בית משפט לענייני משפחה בתל אביב קבע כי לא ניתן לתבוע אישה בגין חובות עסקיים של בעלה.

 

עורכי דין גירושין של משרדנו מציינים כי מקורה של הלכה זו בפסק הדין שניתן על ידי כב' הנשיא (בדימוס) א. ברק (רע"א 8791/00, אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ ואח') שם נקבע כי:

כאשר חובו של אחד מבני הזוג כלפי צד ג' נוצר במסגרת עסקיו של אותו בן זוג, ואין לחוב כל זיקה לנכסים משפחתיים מובהקים (כגון דירת בני הזוג), מתגבש השיתוף הכללי בין בני הזוג רק בהגיע "מועד קריטי" בחיי הנישואים של בני הזוג.

עורכי דין משפחה של משרדנו מציינים כי בטרם הגיע "מועד קריטי" זה, חוב שיצר אחד מבני הזוג כלפי צד ג', אינו חוב משותף של שני בני הזוג. בשלב זה החוב הוא חוב של מי שיצר אותו בלבד, ובת הזוג אינה מחויבת כלפי צד ג' (שכלפיו מחויב בן זוגה).

עורכי דין גירושין של משרדנו מציינים כי לאותו צד ג' אין עדיין כל עילת תביעה כלפי בת הזוג, וכל עוד לא הגיע "המועד הקריטי" בו מתגבש השיתוף בין בני הזוג גם בחובות של אחד מהם (וכמובן שאף בזכויות), אין אותו צד ג' יכול לרדת לנכסים השייכים לבן הזוג השני.

 

עורכי דין משפחה של משרדנו מציינים כי "מועד קריטי" הוגדר על ידי כבוד הנשיא ברק:

"היקלעות חיי הנישואין למשבר ... מות אחד הצדדים ... המועד בו חיי הנישואים עומדים בפני סכנה משמעותית להמשך התקין בשל משבר חמור בין בני הזוג.

 

עורכי דין משפחה של משרדנו מציינים כי אירועים כלכליים חריגים, כגון "חיסול" נכסיו של אחד מבני הזוג, פעולה כלכלית חריגה תוך הפרת חובת האמון של בן הזוג השני, או כניסתו של בן הזוג להליכי פשיטת רגל, עשויים גם הם להוות "מועד קריטי".

 

עורכי דין משפחה של משרדנו מדגישים כי "המועד הקריטי" נקבע לפי נסיבות העניין.

עד הגיע "המועד הקריטי" הלכת השיתוף אמנם "מרחפת" על כלל הזכויות והחובות, כעין שיעבוד צף, אך היא מתגבשת רק במועד הקריטי."

 

כב' השופט אריאל בן-ארי (אטינגר) פסק כי במקרה שבפני לא נטען אי פעם, כי חל משבר בחיי הנישואים של בני הזוג. ככל הנראה ממשיכים בני הזוג מ.את חיי הנישואים שלהם כבעבר, קרי - לא הגיעה עת "מועד קריטי". אשר על כן - לא ניתן לתבוע את האישה שכן טרם התגבשה חבותה בחובות העסקיים שנטל על עצמו בעלה.

 

לפסק הדין המלא -  תמ"ש 49030-06