בית המשפט העליון ביטל פסק דין של בית הדין הרבני מכיוון שלא החיל את חזקת השיתוף בנוגע לדירת מגורים

בית הדין הרבני פסק שאין לתת לאישה חלק בדירת הבעל למרות זכאותה על פי הלכת השיתוף.
בית הדין הרבני נימק את החלטתו בכך שהתבסס על טעמים מיוחדים המצדיקים שלא לחלק את הזכויות בדירה. בין טעמים אלו מנה בית הדין הרבני את עזיבתה של האישה את דירת בני הזוג פעמיים; עזיבת הבית אחרי תכנון וללא הודעה מוקדמת; ריקון הבית מתכולתו על-ידי האישה. התנהגות זו של האישה מצביעה על יחסים שאין בהם הרמוניה ואין בהם להקנות זכויות ממוניות מכוח חזקת השיתוף. בית הדין הרבני ציין כי טענות האלימות של האישה נמצאו כלא נכונות. זאת ועוד ציין בית הדין הרבני כי האישה אישה מורדת לכן אינה זכאית לרכוש זכויות ברכוש הבעל.

 

עורכי דין גירושין של משרדנו מציינים כי הלכת השיתוף מבוססת על ארבע תכליות מרכזיות: התכלית הראשונה הינה הכרה בחיי נישואין כחיי שיתוף. התכלית השנייה היא קידום השוויון בין בני הזוג. התכלית השלישית הינה שמירה על האוטונומיה והזהות העצמאית של כל אחד מבני הזוג. לבסוף, התכלית האחרונה הינה הענקת ביטחון כלכלי לבני הזוג בעת חלוקת רכוש בהליך גירושין.

 

כבוד השופטת ע' ארבל קבעה כי למרות אזכורה של הלכת השיתוף בפסק דינו של בית הדין הרבני, לא יישם בית הדין הרבני אותה על המקרה שבפניו. נראה שבית הדין הרבני התעלם לחלוטין מהלכת השיתוף כפי שפורשה על-ידי בית המשפט העליון, באופן המצדיק את התערבות בית המשפט העליון בפסק דינו של בית הדין הרבני ובפסק הדין של בית הדין הגדול שדחה את הערעור עליו.

נפסק ביום  י"א באב תש"ע (22.7.10)