עורכי דין גירושין של משרדנו מדווחים כי בית משפט לענייני משפחה בנצרת כי אישה שבעלה קיבל מבית הדין הרבני היתר לשאת אישה אחרת תחתיה, אינה זכאית לרשת אותו כאלמנתו בהתאם להוראת סעיף 146 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965.
עורכי דין גירושין של משרדנו מציינים כי על פי חרם דרבנו גרשום, ניתן לראות בנישואין כמעין חוזה. חוזה הנישואין, ככל חוזה אחר, הנו הסכם מרצון בין גבר ואישה, היכולים לבטלו ו"להשתחרר" מהחיובים הקבועים בו מרצונם. עורכי דין משפחה מסבירים כי לאחר ההתקשרות החוזית הרגילה, לא יכול אחד הצדדים לכפות על הצד השני את ביטול החוזה בניגוד לרצונו, אלא אם התגלו או התרחשו עובדות אשר על פי הדין העברי מקימות עילה המצדיקה ביטול הסכם זה באופן חד צדדי. אך עורכי דין גירושין של משרדנו מדגישים כי בשונה מדינו של חוזה רגיל, בית הדין הרבני אינו מכריז על בטלות הנישואין, אלא פוסק פסק דין הממליץ, מורה או אף מחייב גירושין. חרף זאת, מציניים עורכי דין משפחה כי עדיין יש צורך באקט של מסירת גט על ידי הבעל וקבלתו על ידי האישה.
עורכי דין גירושין של משרדנו מציינים כי סעיף 146 לחוק הירושה מציין כי:
"אדם שבמותו היה נשוי ליותר מאישה אחת, מה שמגיע לבן-זוג בירושה על פי דין יחולק בין אלמנותיו בשווה."
כבוד השופט סארי ג'יוסי קבע כי העיקר הוא, כי המנוח גילה את דעתו מפורשות להתגרש מאישתו הראשונה, לפתוח דף חדש בחיים והוא השליש את הגט, מילא את המוטל עליו וקיבל היתר לשאת אישה אחרת, ובכך הביא בפועל לסיומו של קשר הנישואין הראשון. פרשנות זו היא אינהרנטית לעצם מתן היתר נישואין משזה נתקבל בהתקיים עילה לגירושין ובשל המניעה שאינה בעטיו של הבעל אלא בעטיה של האישה לקבל גט מדעת.
פורסם ביום - 19/07/2010
לפסק הדין המלא - ת"ע 541/08 , ת"ע 540/08